טוהר נ' בע"מ

פסק דין

רקע וגרסאות הצדדים

התובע הוא בעל מניות ומנהל של חברת לעד אחזקות וייזום בע"מ (להלן: "חברת לעד אחזקות" או "החברה"), המפעילה סניף של בית קפה מרשת "הלל" ברחוב אביזוהר 8 שבשכונת בית הכרם בירושלים (להלן- "בית הקפה"). הנתבעת היא חברה המייצרת ומשווקת רהיטים.

בין התובע לבין הנתבעת התנהלו מגעים עסקיים לרכישת ריהוט חדש והזמנת עבודות ריפוד מהנתבעת, אשר הובילו לסכסוך כספי בגינו מתנהלים הליכים בבתי משפט שונים.

מן הראיות ומטיעוני הצדדים עולה כי התובע הזמין מהנתבעת שתי ספות חדשות (להלן: "ההזמנה הראשונה"). אין מחלוקת כי ספות אלה סופקו לביתו של התובע. בהמשך הזמין התובע מן הנתבעת שירות של ריפוד-מחדש של שש ספות של בית הקפה, וכן שולחן וריפוד-מחדש של שתי כורסאות של ביתו הפרטי (להלן: "ההזמנה השניה"). השולחן סופק וכן שתי הכורסאות לבית התובע. עם זאת, בשל המחלוקת הכספית עיכבה הנתבעת אצלה את שש הספות אותן ריפדה-מחדש, ולא השיבה אותן לבית הקפה.

עוד מסכימים הצדדים כי התובע מסר לנתבעת שני שיקים של חברת לעד אחזקות, אחד על סך של 10,000 ש"ח לתאריך 5.5.2013 והשני על סך של 11,000 ₪ לתאריך 25.6.2013. השיק הראשון כובד, ואילו את השיק השני ביטל התובע כך שלא כובד. ברי כי לא מדובר במלוא התמורה עבור שתי ההזמנות, אך השאלה עבור איזו הזמנה נמסרו השיקים נתונה במחלוקת.

ביום 5.8.2013 הגיש התובע את התביעה שלפניי, בה מתבקש החזר השיק השני (שלא כובד) ותשלום פיצויים בגובה הסכומים שלטענתו שילם לנתבעת עבור טובין ושירותים שלא סופקו לחברה שבבעלותו.

תמצית המחלוקת הינה כדלקמן: התובע טוען כי את התמורה עבור ההזמנה הראשונה, שכאמור סופקה, שילם במלואה בשיק (אחר) ובמזומן, ואילו עבור ההזמנה השניה מסר לנתבעת את שני השיקים הנזכרים לעיל. לשיטתו הנתבעת לא מילאה את חלקה בהזמנה השניה ומכאן תביעתו. הנתבעת, מנגד, טוענת כי שני השיקים האמורים נמסרו בתור התמורה עבור ההזמנה הראשונה ולא עבור ההזמנה השניה, וכי היא עמדה בהתחייבויותיה בשתי ההזמנות.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון ועיינתי במסמכים השונים שהוצגו בפני הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את התביעה. זאת, מן הנימוקים הבאים:

כידוע נטל ההוכחה הינו על התובע, המבקש "להוציא מחברו", להראות שגרסתו מסתברת יותר מזו של יריבתו. התובע לא עמד בנטל זה, משלא השכיל להציג גרסה אחידה בדבר התרחיש מושא התביעה ומשלא הציג כל תימוכין לטענותיו.

בכתב התביעה לא סיפק התובע תמונה בהירה של ההתרחשות. הוא לא ציין שבוצעו שתי הזמנות אלא הזכיר שהזמין ריהוט לביתו הפרטי, ספות ישיבה חדשות וכן חידוש ספות קיימות. זאת, מבלי שנקב במועדי ההזמנה או במועדי ההספקה ומבלי שפרט את התמורה הכספית שסוכמה וששולמה עבור כל אחת מההזמנות. כל שנטען בתביעתו הוא ש"בין היתר" שילם לנתבעת בשני שיקים על סך כולל של 21,000 ₪, מבלי לפרט עבור מה בדיוק שולם הסכום הנ"ל (ס' 4 לכתב התביעה). עוד נטען שעבור שירות חידוש הספות סוכם עם הנתבעת שישולם לה סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, אך לא הובהר האם אותו סכום כלול בסך 21,000 ש"ח או לא (ס' 9 לכתב התביעה).

בדיון חודדה לראשונה גרסת התובע. הפעם טען כי לעסקה בסך 21,000 ₪ קדמה עסקה קודמת עם הנתבעת, היא ההזמנה הראשונה הנזכרת לעיל, במסגרתה הוזמן ריהוט עבור התובע כאשר ההזמנה היתה לכתובת בית הקפה אך סופקה לביתו של התובע. התובע טען, שוב לראשונה, כי בגין ההזמנה הראשונה שילם בשיק ובמזומן סך של כ-30,000 ₪ (עמ' 2 ש' 15-16 לפר'), וכי השיקים בסך 21,000 נמסרו על ידו לתובעת עבור ההזמנה השניה, במסגרתה הזמין הן ספות חדשות והן חידוש של ספות קיימות וכל זאת לבית הקפה (עמ' 2 ש' 16-17 לפר'). לטענתו, הנתבעת לא סיפקה את הספות החדשות לבית הקפה ואף סירבה להחזיר את הספות שנמסרו לה לריפוד-מחדש במסגרת ההזמנה השנייה בטענה שעל התובע להוסיף סכום כסף נוסף.

התובע לא הציג כל הוכחה לכך ששילם סכום של כ-30 אלף ₪ לנתבעת עבור ההזמנה הראשונה. לא הוצגו קבלה, העתק השיק ששימש כפי הנטען לתשלום זה או הוכחה על פרעונו – שניתן היה להשיגה בקלות באמצעות חשבון הבנק של מושך השיק. זאת ועוד, לתביעתו צירף התובע מכתבים שהוחלפו בין באי-כוח הצדדים בנושא דנן בין 16.6.2013 לבין 10.7.13. והנה, סכום של קרוב ל-30 אלף ₪ לא נזכר כלל בטענות המפורטות אותן הפנו עורכי הדין זה כלפי זה בשם הצדדים להליך שלפני ובהתייחס ליחסים העסקיים שביניהם. למשל, במכתבו של ב"כ התובע מיום 20.6.13 טען בשמו של התובע כי עבור ריפוד הספות סוכם על תמורה בסך 5,000 ₪, וכי לפני כן שולם סכום של 12,000 ₪ בגין ההזמנה השניה.

מנגד, הנתבעת הציגה תימוכין לטענותיה. כאמור, לטענתה שני השיקים בסך כולל של 21 אלף ₪ נמסרו לה עבור ההזמנה הראשונה, שאין מחלוקת כי סופקה בדמות שתי ספות שהועברו לבית התובע. הוצגו הזמנה, תעודת משלוח וחשבונית מס (נספחים 1 ו-3 לכתב ההגנה, וחשבונית מס שהוצגה בדיון). יצוין שהתובע אישר כי למרות שעל מסמכים אלה צוין כי הסחורה מיועדת לבית הקפה, הרי שבפועל קיבל את הספות לביתו הגם ששילם בכספים של החברה. לכן אין למרות שרוב המסמכים האמורים אינם חתומים על ידו (יצוין כי חשבונית המס חתומה בידי "הלקוח"), הרי שבהעדר מחלוקת על עצם ההזמנה ועל ההספקה יש לקבל את המסמכים האמורים כאותנטיים. לטענת הנתבעת, רק בדיעבד נודע לה שהספות שהוזמנו בשם חברת לעד אחזקות יועדו לביתו הפרטי של התובע והן אכן סופקו לשם. עוד טענה כי ביום האספקה של הספות לביתו של התובע מסר האחרון למוביל מטעם הנתבעת את השיק השני, שהוא שיק דחוי לתאריך 25.6.2011 ולא לתאריך האספקה בפועל כפי שסוכם קודם לכן עם הנתבעת.

בנוגע להזמנה השניה הציגה הנתבעת טופס הזמנה בסך כולל של 22,775 ₪ מתאריך 6.6.13. הסכום מורכב מחישוב של 2,500 ₪ עבור כל אחת משש הספות, 3600 ₪ עבור השולחן ו-700 ₪ עבור חידוש הכורסאות לבית התובע (כל זאת לפני מע"מ). בהזמנה גם צוין שחלק מהסכום בסך 12,000 ₪ התקבל, דבר התומך באותנטיות המסמך. נתונים אלה הולמים את הודעות הSMS שהוחלפו בין הצדדים באותם ימים. כך, במסרון מיום 6.6.13 נדרש התובע לשלם סך של 15,000 ₪ (לפני מע"מ) עבור שש הספות שרופדו מחדש, ובתגובה לכך לא טען ששילם זה מכבר עבור השירות הנ"ל.

בנוסף, הולמים נתוני ההזמנה השניה את מכתבי באי-הכוח. כאמור, במכתב ב"כ התובע מיום 20.6.13 נדרשה התובעת להשיב 7,000 ₪ בטענה שעבור חידוש הספות סוכם תשלום של 5,000 ₪ אך שולמו בפועל 12,000 ₪. הסכום האחרון תואם את הנקוב בטופס ההזמנה. לא נעלם מעיני שהדבר נרשם בידי עורך הדין במשפט המתחיל במילה "לשיטתכם", אך עצם הדרישה מעידה כי גם לדידו של התובע לא שני השיקים בסך 21,000 ₪ הם שהתייחסו להזמנה השניה.

גם דברים שהוחלפו בשיחה בין הצדדים תומכים במסקנה לפיה ההזמנה וחשבונית המס על סך של 21,000 ₪ הוצאו בגין ההזמנה הראשונה, אשר עניינה כאמור בריהוט שסופק בפועל לביתו של התובע. כך המקטע הבא מתוך מסמך שהוגש על ידו ואשר נחזה להיות תמליל שיחה בינו לבין מנהל הנתבעת מר יצחק (איציק) חזן:

"אייל (התובע-א.ג.): על מה אני מדבר? אני לא מבין מה... אני, על מה אני מדבר? קיבלתי סחורה לבית, סלון, שולחן, מה הוצאת לי חשבונית על שם העסק בכלל? מה זה קשור בכלל? סיפקת לי את זה לבית, הכל בבית, מה הקשר בין זה לעסק?

....